פרויקט לפי ה® PMI הוא מאמץ זמני שנועד ליצור מוצר, שירות או תוצאה ייחודיים, המבחנים לאם המאמץ הוא פרויקט הם הזמניות והייחודיות. לפיכך הרכבת הקואליצה עונה על הגדרה זו של פרויקט- משימה מורכבת זו היא בהחלט מאמץ זמני ובהחלט מאמץ זמני שנועד ליצור שירות (הקואליצה אומרה לספק לנו, לאזרחים, שירות) וכן גם תוצאה ייחודיים, כל קואליצה היא ייחודית.
בכל פרויקט, על מנהל הפרויקט, במקרה זה- ראש הקואליצה המיועד, להגדיר את ולעבוד לפי משולש הזהב, Golden Triangle (נקרא גם האילוץ המשולש, Triple Constraint) בשלב התכנון:
תכולת עבודה (Scope)- להרכיב קואליצה ובה לפחות 61 מנדטים, לא פשוט בימים אלו!
לו"ז (Schedule)- נקבע רגולטורית, התקופה להרכבת הממשלה נמשכת 28 ימים, אך הנשיא יכול להאריך תקופה זו בתקופות נוספות, ובלבד שלא יעלו יחד על 14 ימים.
תקציב (Budget or Cost)- ובכן רק על מנת לספק סדרי גודל העלות של חמש מערכות בחירות בשלוש וחצי שנים הייתה 15,000,000,000 ש"ח וזאת לפי "15,000,000,000: זו העלות של חמש מערכות בחירות בשלוש וחצי שנים" כתבתם של גד ליאור, סיון חילאי ב24.10.22, בYNET וזאת ללא עלות הרכבת הקואליציה בכל פעם.
עלות הרכבת הקואליצה היא זו שמרכיבה בפועל את התקציב של פרויקט זה (ללא עלות מערכת הבחירות).
עלות הרכבת קואלציה – היא עלות שנגזרת מהסכמים קואליציונים, חלוקת תיקים וג'ובים ולעיתים רבות בארצנו- המצאת משרדי ממשלה חדשים והמצאת תפקידים ותיקים חדשים לחלוקה, לצורך ההסכמים הקואלציונים ולצורך הרכבת הקואליציה.
גם פה, כדי לקבל סדרי גודל, אז בואו נסתכל על קצת נתונים...לפי מאמר של המכון הישראלי לדמוקרטיה, "הממשלה ה-35: קווים לדמותה", מה17.05.2020, מאת פרופ' עופר קניג, לצורך הרכבת הקואליצה של הממשלה ה-35, בראשות בנימין נתניהו הושבעו 34 שרים (הערת הכותב: לבסוף היו 36 שרים, 16 סגני שרים), בכך, היא קבעה שיא חדש. עד כה, הממשלה הגדולה ביותר הייתה ממשלת נתניהו השנייה אשר מנתה 30 שרים עם הקמתה (מרץ 2009).
לפי הכתבה הנ"ל אפילו ממשלות אחדות רחבות, כמו אלה שהוקמו ב-1969 וב-1984 לא מנוּ מספר כה גדול של שרים. הממשלה "המנופחת והבזבזנית" שהוקמה זכתה לביקורות ציבוריות חריפות, בעיקר על רקע המשבר הכלכלי-בריאותי דאז.
האם מספר כה גדול של שרים דאז היה יכול להיחשב סביר בגלל העובדה שמדובר בממשלת אחדות? שאל פרופ' עופר קניג במאמר דעה "נבחרי ציבור, הוו דוגמה אישית והסתפקו בממשלה בת 19 שרים", של המכון הישראלי לדמוקרטיה, ב03.04.2020, ותשובתו, מנומקת עובדתית – "ממש לא. ממשלת האחדות שהוקמה ב-1969 והתבססה על קואליציה של 102 ח"כים מנתה 24 שרים; זו שקמה ב-1984 והתבססה על קואליציה של 97 ח"כים מנתה 25 שרים. בסיס הקואליציה המסתמנת (נכון לפרסום המאמר הנ"ל ב4 לאפריל 2020) יהיה קטן בהרבה, כ-75 ח"כים, ועל כן אין שום הצדקה למנות ממשלה כל כך מנופחת".
פי. אמ. טים הנה חברה לניהול פרויקטים, מהמובילות בישראל, המפעילה את פי. אמ. טים אקדמי ומכשירה את דור העתיד של מנהלי הפרויקטים בישראל
אז בואו נחזור מהפוליטיקה לעולם ניהול הפרויקטים, עולם ניהול הפרויקטים כמו גם פרויקט הקמת הקואליציה, חיים ונושמים אי ודאות, ב ® PMBOK (מהדורה 6) ישנו שטח ידע שלם (=פרק שלם), בנושא ניהול סיכונים שמו, Project Risk management על מנת להתמודד עם אי הודאות.
מטרות ניהול סיכונים בפרויקטים הן להגדיל את ההסתברות וההשפעה של אירועים חיוביים בפרויקט (נקראים סיכונים חיוביים, הזדמנויות בפרויקט) ולהקטין את ההסתברות וההשפעה של אירועים שליליים בפרויקט (נקראים סיכונים שליליים, איומים על הפרויקט).
כאן, הייתי מציע לראש הקואלציה המיועד, לבחון את האסטרטגיות (נקראים גם כלים ושיטות) שמציע לנו ה ® PMBOK כדי להגדיל את ההסתברות וההשפעה של אירועים חיוביים מחד (מזכיר-סיכונים חיוביים, הזדמנויות), וכדי להקטין את ההסתברות וההשפעה של אירועים שליליים בפרויקט (מזכיר-סיכונים שליליים, איומים).
אסטרטגיות לסיכונים חיוביים או הזדמנויות:
- העלאה (Escalate)- העלאת הזדמנויות שמתועדפים כגבוהים להנהלה, אסטרטגיה זו רלוונטית כאשר צוות הפרויקט או ספונסר הפרויקט מסכימים שההזדמנות חורגת מחוץ לתכולת הפרויקט או שהמענה המוצע עשוי לחרוג מסמכות מנהל הפרויקט. הזדמנות שכזו תטופל ברמת תוכנית פרויקטים/תיק פרויקטים/ארגון.
- ניצול (EXPLOIT)– מבטיחים שההזדמנות תתממש ע"י סילוק האי ודאות שנלווית לסיכון החיובי, למשל: מקצים לפרויקט את משאבי הארגון המוכשרים ביותר כדי לקצר את זמן השלמת הפרויקט.
- שיתוף (SHARE)– מקצים לצד שלישי בעלות חלקית או מלאה על ההזדמנות מכיוון שצד זה מסוגל לנצל את ההזדמנות בצורה המיטבית ולתועלת הפרויקט, למשל: הקמת שותפות לצורך ביצוע פרויקט
- הגברה (ENHANCE)– מגדילים את ההסתברות ו/או את ההשפעות החיוביות של הזדמנות, למשל: הוספת משאבים לפעילויות כדי לסיים את הפרויקט מוקדם יותר ולזכות בבונוס ההקדמה.
- קבלה (ACCEPT) – להיות מוכן לנצל את ההזדמנות אם היא מתממשת אך לא לנסות לממש אותה באופן פעיל.
אסטרטגיות לסיכונים שליליים או איומים:
- העלאה (Escalate)- העלאת איומים שמתועדפים כגבוהים להנהלה, אסטרטגיה זו רלוונטית כאשר צוות הפרויקט או ספונסר הפרויקט מסכימים שהאיום חורג מחוץ לתכולת הפרויקט או שהמענה המוצע עשוי לחרוג מסמכות מנהל הפרויקט. איום שכזה יטופל ברמת תוכנית פרויקטים/תיק פרויקטים/ארגון.
- הימנעות (AVOID)- משנים את התוכנית לניהול הפרויקט כך שמסלקים את האיום כליל, למשל: צמצום תכולה כך שלא תכלול את התכולה המסוכנת
- העברה (TRANSFER)– העברה לצד שלישי הן את ההשלכות השליליות של האיום והן את התגובה עליו, למשל: קונים ביטוח
- שיכוך (MITIGATE)– מצמצמים את ההסתברות ו/או את ההשלכות של אירוע סיכון שלילי, למשל: עריכת ניסויים או בניית אב-טיפוס
- קבלה (ACCEPT)– לא מבצעים מענה פעיל, לא משנים את התוכנית לניהול הפרויקט. קבלה סבילה: מתעדים בלבד, קבלה פעילה: מכינים עתודות לזמן חירום, שכוללות זמן, כסף או משאבים
ישנה גם אסטרטגיה ששמה תכנית חלופית (Contingent Response), שרלוונטית גם לסיכונים חיוביים (הזדמנויות) וגם לסיכונים שליליים (איומים)ומשמעותה הקמת תכנית תגובה, שתופעל רק בתנאים מסוימים, שהוגדרו מראש (טריגר). בואו נראה אם יהיה באסטרטגיה זו צורך, ימים יגידו...
* המאמר נכתב בלשון זכר מטעמי נוחות בלבד אך מיועד לנשים וגברים כאחד
מאמר זה נכתב ע"י
דן ברזילי,
MEng ,BSc ,PMP
מנכ"ל ומנהל פרויקטים